החלטה בתיק עמ"ת 25601-08-13

1.             לפניי ערר על החלטות בית משפט קמא (החלטת כב' השופטת עינת אבמן-מולר מיום 29.7.13, והחלטת כב' השופטת עירית כהן מיום 13.8.13) במ"ת 46477-07-13, לפיהן התקבלה בקשת המשיבה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

2.             נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 24.7.13. בכתב אישום האמור מתוארות העובדות עליהן הוא מתבסס, כדלקמן: בתאריך 19.7.13 בשעה 02:00 או בסמוך לכך במועדון ה"גג", ברחוב האומן בירושלים, שעה שניסו המתלוננים (מר סטיב אלורנה, תייר מצרפת, המכונה בכתב האישום "מתלונן 1", ושמעון אביטבול, "המתלונן 2") לפלס את דרכם בתוך המועדון אשר המה אדם, התחככו המתלוננים בעורר, ובתגובה דחף העורר את המתלונן 1 ואמר לו, "בוא לשירותים אני אזיין אותך". בהמשך הגיעו המתלוננים אל השירותים שם פגשו בעורר יחד עם אחרים, שזהותם אינה ידועה למשיבה. כמתואר בכתב האישום, עת הגיעו המתלוננים לשירותים, התחיל העורר לדחוף את מתלונן 1, ויחד עם האחרים היכו אותו בפניו באגרופיהם. כאשר ראה המתלונן 2 שחברו מותקף על ידי העורר והאחרים, ניסה להפריד ביניהם, אך העורר היכה אותו באפו באגרופו, וכתוצאה מכך נגרם למתלונן 2 שבר באף והמטומא תחת לעינו הימנית, והוא נזקק לטיפול רפואי מיידי.

3.             על בסיס האמור, מואשם העורר בעבירות אלו: תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות; תקיפה בנסיבות מחמירות; ואיומים.

4.             במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט קמא למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, והבקשה נידונה, כאמור, בפני כב' השופטת עינת אבמן-מולר ביום 26.7.13. בדיון האמור, לאחר שהציג ב"כ המשיבה את העובדות המפורטות לעיל, והציג בפני בית המשפט את העדויות שנגבו על ידי המשטרה, הגיב ב"כ העורר במספר טענות מרכזיות: ראשית, מדובר בתגרת רב משתתפים במועדון לילה, ולטענתו, העורר הוא זה שנתקף על ידי המתלונן 1, ולא ההיפך כפי שמצוין בכתב האישום, וטענה זו מוצאת את גיבויה בעדותו של אחד מחבריו של העורר, מר גיא אוחיון; שנית, חקירת המשטרה התנהלה תוך מחדלים חמורים, מאחר שיתר משתתפי האירוע לא נחקרו, והמשטרה לא בחנה כל תזה אחרת פרט לאישומו של העורר, וזאת בין היתר, בהתייחס לעברו הפלילי העשיר, הכולל גם עבירות אלימות חמורות בגינן אף ריצה שתי תקופות מאסר בפועל (בסך כולל של 35 חודשים), כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. לאחר שהסיקה המשטרה כי העורר הוא החשוד הנכון בתגרה האמורה, לא נשקלה כלל כל אפשרות שהמתלוננים הם אלה אשר יצרו את האירוע וכי הפרובוקציה שלהם היא זו אשר התלקחה לכדי תגרה רחבה יותר. שלישית, ביקש ב"כ העורר להדגיש כי המתלונן 1, תייר מצרפת, עזב בינתיים את הארץ (למרות שנקבע מועד למסירת עדות מוקדמת, המתלונן 1 עזב את הארץ לפני המועד האמור, ולכך הסברים שונים מצד שני הצדדים), ומכיוון שאין לדעת האם ומתי יחזור התייר ארצה (תוך שאושר על ידי ב"כ העורר כי המדובר באדם אשר מגיע לעתים תכופות לישראל, כך שקיים סיכוי של ממש שהוא אכן יבוא שוב לישראל, אז יוכל להעיד ולהיחקר), הרי שמשמעות מעצר עד תום ההליכים הינה מעצר בית לתקופה ארוכה במיוחד, שאין לשער מתי תסתיים, וזאת גם בהתחשב בעובדה כי התיק הראשי טרם הוקצה לשופט וטרם נקבעו מועדים לניהול התיק האמור.

5.             כמו כן טען ב"כ העורר כי מרשו החל בשיקום חייו ומאז שחרורו ממאסרו בשילהי 2010, לא הסתבך בשום עבירה, כך שגם אם ימצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, הרי שיש הצדקה לבחינת שחרורו של העורר לחלופה בדמות מעצר בית בבית אמו.

6.             בהחלטת כב' השופטת אבמן-מולר מיום 29.7.13, פירט בית משפט קמא את מלוא השיקולים, מזה ומזה, תוך שהסתמך על ההלכה הפסוקה כי אף אם קיימות עדויות סותרות (במקרה דנן, עדותו של המתלונן 2 המייחסת מלוא האשמה על העורר לפצעים שספגו הוא והמתלונן 1, מול עדותו של חברו של העורר גיא אביטבול, אשר העיד כי המתלונן 1 הוא אשר תקף את העורר ואף פצע אותו), הרי שאם בסופו של יום תעמוד עדותו של המתלונן 2 מול כל חקירה נגדית שתתנהל, הרי שקיים סיכוי של ממש כי העורר עלול להימצא אשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום; והעובדה כי קיימות סתירות בעדויות איננה פוגמת במסקנת קיומן של ראיות לכאורה אם אכן קיימות כאלו, אף אם לצדן של עדויות המובילות למסקנות אחרות.

7.             על בסיס מסקנה זו עבר בית משפט קמא לשלב של בדיקת עילת המעצר. לאחר שיקול אופיין של העבירות המיוחסות לעורר ונסיבותיהן, המצביעות על אלימות קשה מצד העורר שהחלה בוויכוח על ענין פעוט וחסר חשיבות, כשברקע צריכת אלכוהול, ובהתחשב בעברו הפלילי, הכולל בין היתר הרשעות בעבירות רבות ומגוונות, לרבות עבירות של אלימות, בגינן ריצה שתי תקופות מאסר בפועל  (סה"כ 35 חודשי מאסר), קבע בית משפט קמא כי מתבקשת המסקנה כי קיימת עילת מעצר כפי שנטען על ידי ב"כ המשיבה.

8.             עם זאת, ולמרות שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, התחשב בית המשפט גם בעובדות המחלישות, ולו במקצת, את עוצמת הראיות לכאורה. כדברי בית המשפט:

"יש לקחת בחשבון, בין היתר, כי אחד המתלוננים אינו מתגורר בארץ ונוכח המפורט לעיל עשויים להיות קשיים בגביית העדות או למצער ההליך עשוי להתארך. בהתחשב בעובדה זו וכאשר מדובר בבחור צעיר, שלטענתו מאז שחרורו ממאסר עובד ומנסה להשתקם, אני סבורה כי יש מקום לבחון קיומה של חלופת מעצר מתאימה אשר תיקח בחשבון את כל השיקולים הנ"ל".

9.             על בסיס האמור, הזמין בית משפט קמא תסקיר מעצר.

10.         התסקיר הוגש ב- 7.8.13. כפי שמפרטת קצינת המבחן, התסקיר התבסס על חקירה פסיכוסוציאלית שנערכה עם העורר בבית המעצר, ראיון שנערך עם אמו של העורר, הגב' אביבה קורקוס, ובן דודו מר בנימין בן לולו, ועל חומר המצוי אודות העורר בשירות המבחן מחקירות קודמות שנערכו בעניינו בין השנים 2005 - 2009. כמו כן, התייחסה קצינת מבחן לפרטי כתב האישום, לבקשה למעצר עד תום ההליכים ולרישומו הפלילי של העורר. מעיון בתסקיר עולה כי עובר למעצרו התגורר העורר, בן 23, רווק, עם אמו בירושלים, ומזה כמה חודשים שאינו עובד. הוא שוחרר לפני כשנתיים וחצי ממאסר של שנה וחצי בגין עבירות אלימות. לדברי קצינת המבחן, העורר חווה חסכים רגשיים לאורך חייו, וככל הנראה סובל מבעיה נוירולוגית (עקב תאונת דרכים קשה שעבר בהיותו בן 7 שנים, אז נפגע בראשו, באגן ובחזה), אשר משפיעה על יכולותיו לווסת עצמו. יחד עם זאת, קיימים דפוסי התנהגות עבריינים, והוא מתקשה לבחון את מצבו ואת הבעייתיות בהתנהלותו.

11.         בתסקיר מצוין כי בשיחה עם העורר במעצר, " שולל נתנאל נזקקות וניכר כי הוא מתקשה לערוך התבוננות עצמית. לדבריו, הוא שיקם עצמו ושינה דרכיו ונראה כי קיים קושי ממשי לבחון את התנהלותו. הוא שלל שימוש בסמים, את העבירה המיוחסת לו ביצע לדבריו כשהיה מבוסם באלכוהול".

12.         קצינת המבחן גם שוחחה עם אמו של העורר ובן דודו, על מנת לבחון את האפשרות של שחרורו של העורר למעצר בית אצלם. האם אביבה, בת 61, עובדת ניקיון בעיריית ירושלים, " מתארת את נתנאל כילד טוב, רגיש לסביבתו. לדבריה, קיים שימוש לרעה באלכוהול לעתים רחוקות והיא שוללת התמכרות. בשיחה עמה היא מציגה את הצדדים החיוביים בבנה, כאשר היא מטשטשת את החלקים הבעייתיים בהתנהלותו וניכר כי קיימת גוננות יתר בשל צורך בלתי מוגדר לפיצוי בשל אורח חייו הקשה". כמו כן, מציינת קצינת המבחן כי בשיחה שהתקיימה עם בן הדוד התברר כי הוא לא יהיה מסוגל להתפנות לפיקוח על העורר מפאת מספר נסיבות אישיות המפורטות בתסקיר.

13.         על בסיס כל האמור מסכמת קצינת המבחן את עמדתה בתסקיר האמור, כדלקמן:

"להערכתנו קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית. הערכה זו מבוססת על הקושי של נתנאל לראות את הבעייתיות בהתנהלותו כיום, קושי בריסון עצמי, בוויסות רגשותיו וביכולת להציב לעצמו גבולות ברורים ולהימנע מביצוע עבירות, עליהם נענש בעבר...לסיכום, התרשמנו מצעיר בעל קושי בוויסות רגשי, בעל עבר פלילי בתחום האלימות וניכר כי הוא מתקשה לגייס את הכוחות על מנת להתמודד עם הקשיים עימם מתמודד. לאור הערכת הסיכון הגבוה והתרשמותנו כי אין בידי המפקחים לאיין סיכון זה, אין אנו באים בהמלצה בנוגע לתנאי שחרורו".

14.         בעקבות הגשת התסקיר, התקיים דיון נוסף בפני השופטת עירית כהן ביום 13.8.13. לאחר שחזר ב"כ העורר על טיעוניו כפי שהציגן בפני בית משפט קמא בדיון הקודם, העלה גם מספר טענות נגד מסקנות התסקיר. לטענתו, " האירוע קרה במקום מסוים על רקע ויכוח של מגעים ודחיפות ושתיית אלכוהול, כך שזה מלמד על כך שאולי בסיטואציות מסוימות קיימת סכנה, אך לא סכנה אינהרנטית וכללית. כל חלופה שתגדר אותו בתוך מקום, תפתור את הבעיה..." לטענת ב"כ העורר, אין גם כל הצדקה לפסילתה של האם כמפקחת אפקטיבית, וכן גם בן הדוד, ולדבריו, פסילתם " לא הגיוניים"; כמו כן טען כי ניתן לגבות את הפיקוח באמצעות אזוק אלקטרוני.

15.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ציינה כב' השופטת עירית כהן בהחלטתה כי על פי החלטת השופטת אבמן-מולר מיום 29.7.13, קיימות ראיות לכאורה וכן קיימת עילת מעצר, וכי בהתחשב בין היתר בעובדה שאחד המתלוננים אינו מתגורר בארץ הוזמן תסקיר. כמו כן ציינה כי ב"כ המשיבה התבקש בדיון הראשון לערוך בירורים בנוגע לאפשרות של הגעתו של המתלונן 1, התייר, לארץ, ברם עד למועד מתן החלטתה, מציינת השופטת כהן כי הבירורים לא נערכו, והתמונה ביחס לאפשרות הגעתו של המתלונן לארץ איננה ברורה. אי לכך, השיקול של ההתארכות האפשרית של הדיון בתיק הראשי קיים במלוא עוצמתו ואין להתעלם ממנו. בכל זאת, הסיק בית המשפט כי המסקנות השליליות של התסקיר, כולל התייחסות לעברו הפלילי בתחום האלימות, העובדה כי העורר מתקשה לגייס את הכוחות על מנת להתמודד עם הקשיים עימם הוא מתמודד, וגם התרשמותה השלילית של קצינת המבחן באשר לחלופה שהוצעה, או בבית האם או בבית בן הדוד, כשלדעתה, אין בידי המפקחים כדי לאיין את הסיכון, הרי שהמסוכנות הנשקפת מאופיין של העבירות המיוחסות לעורר, עברו הפלילי של העורר, יחד עם העובדה כי לא קיימת חלופה ראויה, מחייבות את המסקנה כי אין מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר כלשהי, וזאת " על אף שנראה שהמשיב כבר החל בהליך שיקום קודם למעצרו זה".

16.         בערר שהגיש ב"כ העורר לבית משפט זה על החלטות בית משפט קמא, חזר על טיעוניו כמפורט לעיל, וביקש מבית המשפט, בראש ובראשונה, לדחות את מסקנת בית משפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה המספיקות כדי להוות בסיס למעצר עד תום ההליכים. זאת, לאור העדויות הסותרות הקיימות בתיק; לאור העובדה כי המתלונן 1 כבר לא נמצא בארץ וספק אם ניתן יהיה לחוקרו; ולאור העובדה הנטענת כי המשטרה ננעלה על העורר כחשוד הבלעדי, כבר בשלבים הראשוניים של החקירה, ובכך מנעה מעצמה כל אפשרות לבחון חשודים אחרים. ואף אם יימצא כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שעילת המעצר מתבססת על אלימות נקודתית במועדוני לילה, כך שניתן לאיין את הסכנה באמצעות הרחקתו של העורר ממקומות מהסוג הזה כתנאי לשחרורו; וכמו כן, טוען ב"כ העורר כי אין שום פגם ביכולותיה של האם לשמש כמפקחת אפקטיבית על העורר אם ישוחרר לביתה.

דיון והכרעה